"אל גינת אגוז ירדתי לראות": רשמי מסע תודעתי-גופני
מאת: שי גיל
מדיטציית ויפאסאנה (vipassana), אלתור בתנועה (contact improvisation) וטיפול רגשי בגישה פסיכודינמית, הן שלוש מסורות של גופי ידע התנסותי-חוויתי, שחולקות זיקה עמוקה לטיפוח קשב, ומחפשות אוטנטיות ביחסיו של אדם עם עצמו ועם זולתו. המאמר מתבונן מקרוב במנעד איכויות של קשב וביטוייו במסורות השונות בזיקה למושגים ותהליכים התפתחותיים פסיכו-דינמיים, ובכלל זה המושג 'קשב צף' וביטויו בפרקטיקה הטיפולית הפסיכודינמית.
מתוך המאמר:
במפגש תנועתי עם האחר לעתים מתגלה בנו תחושה בהירה של מרכז פנימי חי ופועם. בתנועה קשובה אנו משיבים אחד לשני את עצמנו. המילה סאטי – sati מהקנון הפאלי, שמשמעה 'לזכור לשים לב', או 'להשיב/ להיזכר בעצמנו' (פולדר, 2016), מקבלת כאן לפתע משמעות חושית חיה במרחב התנועה הבין אישי. המפגש עם האחר משיב ומעורר אותי לממשות עצמית, בבחינת הד קדום לפונקציית 'המראה האימהית' (ויניקוט, 1967, עמ' 133), כששניהם הופכים למעין מראה אנושית חיה, לא במובן של שיקוף המבע, חיקוי או חזרה מכוונת על תנועות האחר, אלא במובן עמוק יותר, כהשבה קשובה של ממשות העצמי בגילומו הגופני-תנועתי ברגע הנוכחי, שיכולה ללבוש ולפשוט אין ספור פנים ותנועות שינביע רגע המפגש: סוערות, שוקטות או דוממות.
לקריאת המאמר המלא, בקישור הבא: